רשות ההגבלים העסקיים פרסמה מסמך מדיניות סופי במסגרתו היא מתווה לראשונה את גבולות אכיפת האיסור על גביית מחיר מופרז החל על בעל מונופולין. במסגרת גילוי הדעת מפורטים המבחנים המשפטיים והכלכליים שנועדו להעניק וודאות בעתיד למונופולים בהתנהלותם המסחרית כך שיוכלו לכלכל את צעדיהם. בגילוי הדעת מפורטים שיקולים שישקלו על ידי הרשות בבואה לפעול נגד מונופול שגבה מחיר מופרז עבור מוצריו. הוא קובע כי "כתוצאה מן העובדה שהצרכנים משלמים מחיר גבוה מן המחיר התחרותי, נוצרת העברת עושר מידי ציבור הצרכנים לבעל המונופולין. גביית מחיר מופרז מלבה באופן חד ביותר את בעיית יוקר המחיה, וטמונה בה פגיעה ישירה ומיידית בציבור הצרכנים…. דוקטרינת התמחור המופרז מבקשת לשים מחסום בפני תמחור אנטי תחרותי של פירמות, המנצלות את מעמדן בשוק על מנת לגרוף לכיסן את מלוא עודף הצרכן או חלק ניכר ממנו".

האיסור על גביית מחיר מופרז על ידי בעל מונופולין קבוע בחוק ההגבלים העסקיים, אשר אוסר על בעל מונופולין לנצל לרעה את מעמדו בשוק, באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור, לרבות בדרך של גביית מחיר בלתי הוגן. מחיר בלתי הוגן עשוי להיות מחיר נמוך באופן בלתי הוגן, שיש בו כדי לדחוק מתחרים מהשוק, או מחיר מופרז, המקנה לבעל המונופולין רווחים גבוהים באופן משמעותי מאלו שהיה בכוחו לגרוף בתנאי שוק תחרותי.
הרשות מבהירה במסגרת המסמך, כי אכיפת האיסור על גביית מחיר מופרז אין משמעותה זניחת קידום התחרות. העדיפות הראשונה של הרשות היא קידום התחרות ומניעת פגיעה בה. אכיפת האיסור על מחיר מופרז שגבה מונופול נועדה להרתיע מונופול מלנצל לרעה את מעמדו כאשר התחרות לא הצליחה לרסן אותו.. האיסור על מחיר מופרז שונה מפיקוח מחירים. פיקוח מחירים, שבו הרשות ככלל אינה עוסקת, הוא צופה פני עתיד, ומכתיב לחברה המפוקחת בכל רגע נתון איזה מחיר עליה לגבות. לעומת זאת, האיסור על מחיר מופרז מכוח דיני ההגבלים העסקיים נועד לגרום למונופול לרסן את עצמו, מחשש מהתערבות נגדו בדיעבד מצד רשות ההגבלים העסקיים ומצד תובעים פרטיים, כגון תביעות ייצוגיות.